שפה תוצאתית

• לא רק מה, אלא גם איך אנחנו אומרים? שימו לב לא רק למילים הנאמרות, אלא גם לאופן שבו הם נאמרות: הטונציה, שפת הגוף, הדרך בה הם נאמרות. “אל תקשיבו רק למה אנשים אומרים, אלא לאיך הם מרגישים ומה הם מריכים” מארשל רוזנברג – תקשורת מקרבת.

• אברא כדברא – בלתי מילולי. זוהי למעשה שפת הגוף שלנו. בהרצאתה המאלפת של איימי קדי מטד על שפת גוף, היא למעשה טוענת ששפת הגוף מעצבת את מי שאנחנו, אז במקום הגישה המסורתית המנתחת את שפת הגוף כדי לבחון אותנו, את האותנטיות שלנו, את התכונות שלנו והאם אנחנו דוברים שקר או אמת, טוענת קאדי כי ברגע שאנחנו רוצים להיות מצליחים יותר, כריזמטיים יותר – עלינו לפעול מהסוף להתחלה, ולמעשה לאמץ לעצמנו את תנועות הגוף המתאימות והעונות לתכונות שאנו רוצים לאמץ, ואם נתרגל אותם ונהפוך אותם להרגל מובנה, נוכל לשים לב כי שפת הגוף שלנו חיזקה את התכונות שאנו מבקשים לאמץ לעצמנו. על פי הניסוי שערכה בקרב אנשים הניגשים לראיונות עבודה, גילתה כי ברגע שהם מאמצים את שפת הגוף לאנשים שמצלחים לקבל את התפקידים שהם רוצים, ולתרגל שפת גוף שמקדדת ומזוהה עם הצלחה עוד לפני שהם נכנסים לראיון זה משפיע באופן ניכר על אחוזי ההצלחה בראיון ובקבלה לעבודה בפועל.

אותו העיקרון לגבי אדם שנמצא בדיכאון או מצב רוח ירוד ואנרגיה נמוכה, מול אדם שמח עם אנרגיה גבוהה. ברגע שנשנה את שפת הגוף התואמת לשפת גוף של אדם שמח עם אנרגיה גבוהה – אוטומטית מצב הרוח שלנו ישתפר, רמת האנרגיה שלנו תעלה, היות שזה משפיע על החיווט המוחי והזדהות תנועות גוף מסוימות עם תחושות תואמות, ורמת האנרגיה האופיינית להם. לכן, גם כאן – התנהלות מהסוף להתחלה – כדי ליצור את התוצאה הרצויה, בין שבאנרגיה, ברגש, במחשבה טמונה גם היא באופן שבו אנחנו מיישמים בשפה הבלתי מילולית – שפת הגוף שלנו.

לדוגמה: אדם בדיכאון יהיה עם שפת גוף תואמת – אנרגיה נמוכה, ראש רכון כלפי מטה, ומוטה מעט הצידה, כתפיים שמוטות לפנים, פלג גב עליון כפוף, נשימה שטחית וקצרה, שפתיים נפולות, מבט כלפי מטה.

מולו אדם שמח עם אנרגיה גבוהה – נוכל לראות כי שפת הגוף שלא שונה לחלוטין – ראש מורם, מבט לפנים/ כלפי מעלה, חיוך/ צחוק, כתפיים זקופות, פלג גב עליון זקוף, נשימה עמוקה וארוכה יותר (המציין מצב של אנרגיה גבוהה – בין שרוגע או נמרצות)

אם אתם בלי מצב רוח – נסו זאת בכל מקום בו אתם נמצאים, שינוי קטן ועם זאת גדול במנח הגוף שלכם ישנה מיידית את התחושה שלכם באותו הרגע לחיוב.

• מה הלמה שמניע אותנו? והאם זה בא לידי ביטוי באופן שבו אנחנו מדברים? לחשוב מהסוף להתחלה, מהתוצאה לדרך. למה אנחנו אומרים את מה שאנחנו אומרים? לפני שאנחנו מדברים – להזכיר לעצמנו את המגדלור, את התוצאה שחשוב לנו להשיג. ומשם, להקפיד על שפה תוצאתית שתקדם אותנו. לא מעט פעמים נאמר המשפט: “הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות” למה זה נאמר?

הסיבה היא שקיימות אין סוף אינטראקציות שבהן, למרות שהייתה כוונה ממש ממש טובה, הדרך שבה נאמרו הדברים או תוכנים לא בא לידי ביטוי במקשה אחת עם הכוונה המקורית. למשל: “כי אני אוהב אותה, כעסתי עליה. כי אכפת לי” או “התכוונתי לעשות לה טוב, אבל פתאום יצא ממני משהו אחר” למה זה קורה? יש פה ניגודיות כאמור, היות שהכוונה המקורית היא אהבה בעוד התגובה נובעת מפחד (שהוא ההיפך הגמור מאהבה) ומוביל למשהו אחר לחלוטין. זו דוגמה לכך שהרגש שלנו יכול לקדם אותנו או לפגוע בנו, הדרך להתנהל איתו נכון ולוודא שהוא פועל איתנו ולא נגדנו הוא לנהל אותו (על כך נרחיב בפרק על המוח הרגשי והשפעתו על ההתנהלות שלנו).

אופציה נוספת היא שלא הובנו נכון על ידי הצד האחר. חשוב להבין כי אחריות העברת המסר והדרך שבו הוא מתפרש על ידי הצד השני היא שלנו. ולכן חשוב לוודא שהבינו אותנו נכון. כלי מצוין היא על ידי הקשבה תוצאתית עליה נרחיב בהמשך.

• שימוש בשפת האני – במקום אצבע מאשימה המצביעה על איפה הצד השני לא בסדר, להשתמש במילים שמצביעות על איך אני הרגשתי במהלך הסיטואציה, מה זה עשה לי, לא מתוך ממקום מאשים, אלא מתוך מקום משתף. אף אחד לא יוכל להתווכח אתכם על האופן שבו אתם מרגישים וזה נותן פתח לתת ביטוי לשפה התוצאתית – למה חשוב לנו, מה היינו רוצים להשיג באינטראקציה, איך אנחנו מרגישים לגבי זה, ולתת פתח לתקשורת מקדמת בלי לגלוש לכעסים מיותרים, תככים, אלא פשוט לתת מענה למה שעולה.

• לחשוב לפני שמדברים – נקודה מרכזית בשפה התוצאתית. ישנו משל המספר כי ברגע שאנחנו דופקים מסמר על פיסת עץ, גם אחרי שנוציא את המסמר, החור ישאר. דומה הדבר לאם אמרנו דבר מה שפגע באדם אחר, גם אם ביקשנו סליחה, וגם אם אותו אדם סלח לנו, החור, המילים שאמרנו נותרו להדהד, הן פגעו והותירו חור. עילנו להימנע כמה שיותר. בשערי שמים אדם נמדד לא רק במעשים טובים, אלא גם בלשונו. עד כמה דבריו היו מקדמים, מעוררים ומקדמים ועד כמה היו פוגעניים, ארסיים ומורידים. ” חיים ומוות ביד הלשון” נאמר בתורה. והדבר מדויק. (בין אם אתם מאמינים או שלא, זה משפיע עלינו גם ברמה האנרגטית ובתחושה הפנימית שאיתה אנו נותרים)

• כוחן של מילים – אפשר לראות לכך המחשה מעולה לנקודה הזו בסרט הבליפ, המגולל את סיפורה של צלמת צעירה, חירשת שחווה את חייה, תוך שאנחנו נכנסים למחשבותיה, לרגשותיה ולאופן בו המוח שלה מחווט וכיצד זה משפיע על החוויות העכשויות שלה מתוך פרשנות והתבוננות הנובעת מכעס ופגיעות עקב טראומה שחקוקה בזכרונה שבו תפסה את בעלה על חם בוגד בה עם חברתה. באחת הסצנות בסרט כשהיא ברכבת התחתית היא נתקלת בתערוכת צילומים המתעדת טיפות מים שתועדו תחת עדשת מצלמה מיקרוסקופית המבחינה בין טיפות מים להן נאמרו או נכתבו מילים חיוביות של ברכה או תדר של אהבה או מילים של שנאה.

אפשר היה לראות באופן מובהק את ההבדל במבנה המולקולרי של טיפות מים אלו בצורה ובצבע שלהם. הממחישות לנו את כוחן של מילים. טיפות המים שזכו לברכות של אהבה, תודה – נראו כמו יהלומים ייקרי ערך יפהפיים, ממש יצירות מופת עם צבע צלול ובוהק ונקי. בעוד שטיפות המים להם נאמרו מילים של שנאה וכעס, הצבע השתנה לצבע זרחני ושחור, בדומה לארס / או קיא. תלוי איך מסתכלים על זה. מדהים לראות כי ההשפעה שיש על מילים עלינו עלולה להיות כל כך הרסנית. אדם שנמצא שם לידה כצופה פונה אליה ואומר לה משפט שנחקק אצלה חזק מאוד: “אם מילים/ מחשבות יכולות לעשות את זה לטיפת מים, תארי לעצמך מה הן עלולות לעשות לנו”. הלא 90% מהגוף שלנו מורכב ממים. כוח המחשבות והמילים שאנו אומרים לעצמנו, או לצורך העניין מילים שנאמרות לנו, יש להן השפעה עצומה עלינו, יותר ממה שאנחנו יודעים. על כן, בחרו את מילותיכם בקפידה, השתמשו בהם בתבונה, כשמה שמניע את עקרונות השפה התוצאתית היא להיות במיקוד למטרה שאותה אתם רוצים להגיע ולדעת את כוחן של מילים.

• משוב עצמי – הדבר הראשון שעלינו לעשות היא לאמץ את השפה התוצאתית בדיבור הפנימי שלנו לעצמנו, לא לרדת על עצמנו כשמשהו לא הולך. אלא לחזק את עצמנו, לשאול מה אנחנו יכולים ללמוד מזה. להחליף את הביקורת (מלשון בקרה) ולשנותה למשוב – שהיא הרבה יותר חיובית ומקדמת. אני לא מאמינה שיש דבר כזה ביקורת בונה, ומקפידה להשתמש במשוב. לבחון כל מקרה לגופו, לשאול את עצמי מה אני יכולה ללמוד מזה, מה עבד, מה לא עבד, ואיך אני יכולה לשפר לפעם הבאה. המשוב מספק לנו את ראיית הדברים כפי שהיא – לא יותר ולא פחות. ביקורת יש איזו תחושה של אצבע מאשימה. של ביקורת, בונה או לא בעיניי, מסר תת מודע של הייתי לא בסדר. מה שלא מקדם אלא מוריד ומעורר את דמות השופט הפנימי. משוב הוא מדויק יותר בעיניי. היות שאין בו שיפוט. אלא למידה ושיפור. וזה מה שאנחנו צריכים כדי לגדול מעבר למי שאנחנו. ולשפר.

השפה התוצאתית מטרתה להבין ולהיות מובנים על ידי האחר באופן שיעודד תקשורת ושיח פתוח.  בין היתר זה להתייחס לניואנסים, הדרך בה דברים נאמרים, הטונציה, שפת הגוף (שפה בלתי מילולית) כדי להבין יותר את האחר.  השפה התוצאתית מבוססת על יותר הקשבה מאשר דיבור, “ברגע שאתה עסוק בלדבר אתה חוזר על דברים שאתה כבר יודע” אילו תהיה פתוח יותר להקשיב, אולי תלמד משהו חדש. שימו לב להשתמש בשפה שתמיד תקדם את התוצאות שלכם. גם אם אתם מלאי כעס כלפי אדם כזה או אחר. האם מילים קשות יקדמו את הסיטואציה? ישפרו אותה באיזשהי דרך? ככל הנראה לא. פתחו לעצמכם דרכים לשלוט על רגשותיכם (יפורט בפרק על המוח הרגשי) ולהגיב, לתקשר ולדבר בשפה תוצאתית הנכונה לסיטואציה באופן מקדם.

שפה תוצאתית – מה התוצאה שאני רוצה להשיג והאם השפה שלי מקדמת?

לדוגמה: אם שקוראת לביתה להתקלח, “תיכנסי למקלחת” היא אומרת לה, לא רוצה עונה הבת. האם תיארה את הפעולה ולא את התוצאה. עלינו לשים לב שאנחנו נכנסים לנעלי הצד השני. אמילי – אני מה יוצא לי מנקודת מבטו של הצד השני, במקרה זה מנקודת מבטה של הבת. דרך נוספת לפי השפה התוצאתית תהיה להדגיש את התוצאה, ולא את הפעולה שנדרשת. לדוגמה: “לקראת החברים שבאים אלייך, חשוב שתהיי רעננה ומטופחת. תרגישי גם טוב יותר. מה דעתך על מקלחת חמה ומפנקת? יש לי השבילך גם בושם מעולה שילך טוב עם הסבון החדש שממש תאהבי”.

או אם הרעיון הוא לשכנע את הילד שילבש את המעיל לפני שיוצאים מהבית. במקום לומר לו תלבש מעיל, לרוב התשובה הצפויה תהיה “לא רוצה” ,רצוי לומר, ראיתי את הרוחות בחוץ ונראה שממש קר. אז כדי שיהיה לך חמים ונעים, שים את המעיל שלא תתקרר ואז אולי תפספס את המסיבה שאתה כל כך מחכה לה מחרתיים.

אם יש לנו נטייה לאכילה רגשית לדוגמה, במקום לומר “אני הולך לאכול” תשאלו את עצמכם מה התוצאה שאתם רוצים להשיג באכילה. האם סיפוק רגעי? האם משיעמום וכמענה להעסיק את הפה, או שהמטרה שלכם הוא לאכול באופן שיתרום לגזרה חטובה וגוף בריא? זה ישפיע על הבחירה שתעשו.

כשאנחנו שואלים את עצמנו מה התוצאה שאנחנו רוצים להשיג, איך אנחנו רוצים שאנשים ירגישו בסוף האינטראקציה איתנו-  בפגישה/ ישיבה, ככל שנתרגל את השפה התוצאתית (מהתוצאה לפעולה המתבקשת כדי להשיגה) נבחין כי יהיה לנו פשוט יותר לקבל את התוצאה הרצויה ללא מאבקים מיותרים. זהו למעשה ניווט רגשי לתגובה והתוצאה הרצויה ביותר בכל סיטואציה. השפה שאנו משתמשים בה משפיעה רבות. זכרו – כדי לסגל לעצמכם שפה תוצאתית עליכם תמיד להפוך את הסדר. לא להתחיל מהפעולה הנדרשת כדי להגיע לתוצאה. אלא מהתוצאה עצמה. ולהוסיף את אמילי למשוואה שתבהיר לצד השני מה התועלת בביצוע הפעולה. אכן, בהתחלה זה יוציא אתכם מאיזור הנוחות השפתי/ מחשבתי שאתם מורגלים בו. אבל עד לצלראות שהריבים/ העימותים/ אי ההבנות שהתמודדתם איתם ללא שימוש בשפה זו פוחתים משמעותית. ככל שתשלטו יותר ברזי השפה ובסדר הנגשתם של הדברים ואופן העברת המסר – הרווח שלכם יהיה גדול יותר. זה ישרת אתכם נאמנה בחיים האישיים ובעסקים.